מבוא

הרקע האינטלקטואלי של פרשנות זו

 

תהלים נא, יז

  אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ׃

​

 

בחשש גדול אני מציע את הפרשנות הדו-כרכית הבאה לספר תהלים, הנחשב בעיני רבים לספרות מהשראתית ביותר שנכתבה על קלף. נוכח המלכות והעומק של שירת המקרא ופרוזתו, אני מודע לעומק לחסרונותיי שלי ככותב, וחושש כי לא הצלחתי להציג כראוי יותר מכמה צדדים של היהלום המנצנץ שהוא המקרא. למרות זאת, אני מרגיש חובה לחלוק את פירות מחקריי, כחלק מהמורשת של שני מוריי: הרב שלמה דוד ששון והרב משה שמאע. אני מתפלל שעבודתי, הבנויה על תובנותיהם והשיטות שפיתחו, תעשה צדק מסוים למילות הנביאים.

כשהייתי תלמיד ישיבה צעיר, לא מבוגר מ-23 שנים, זכיתי להכיר, בזכות בן דודי, הרב משה שמאע, את אחד מענקי עולם התורה — הרב שלמה דוד ששון — שהעשיר את חיי ולימודיי ללא שיעור מאותו יום ואילך. במהלך העשורים שחלפו מאז, הקדשתי את מחקריי ליישום תובנותיו על ספר תהלים ועל שאר המקרא. התוצאה היא העבודה שלפניכם. אף שתורתו של הרב ששון היוותה השראה והשפעה עמוקה על מחקר זה, המחשבות המובאות כאן הן שלי ואין לראות בהן דיבור בשמו. בדרכים רבות, אני מרגיש כי רק נגעתי בפני השטח של מחשבתו; כל הכשלים הם, כמובן, שלי בלבד.

עיקרון יסוד בשיטת לימוד התנ"ך של הרב ששון הוא שהמקרא הוא הפרשן הראשון והטוב ביותר של עצמו. (הגדרתו של הרב ששון למונח "פרשנות" כוללת הרחבה, הבהרה, הדגשה והחדדה של רעיונות בטקסט אחד באמצעות עדשת פרשנות של טקסט אחר.) כתוצאה מכך, ספר זה, כמו ספרו של הרב שמאע Recalling the Covenant, שופע בדוגמאות לאינטרטקסטואליות — מילים, ביטויים, דימויים ורעיונות מהמקרא כולו המעלים זה את זה ולפיכך שואבים משמעות זה מזה. לרב שמאע ולי הייתה הזכות לצפות בהתפתחות שיטתו של הרב ששון ובפירותיה הפרשניים לאורך עשורים, תחילה בלימוד עם האיש עצמו, ולאחר מכן בהמשך יישום גישתו לאחר פטירתו. צפיתי כיצד התפתחה שיטתו של הרב ששון ומסקנותיו, כשהוא מחדד את רעיונותיו במשך עשרים שנות לימוד וניתוח של טקסטים מקראיים יחד איתנו, עד שהיא הפכה למתודולוגיה פורצת הדרך שבה השתמש הרב שמאע ב-Recalling the Covenant. השפעת קריאת תהלים לא רק כשירה בפני עצמה, אלא גם כחלק בלתי נפרד מהאריג המורכב והמשולב של המקרא וכפרשנות לטקסטים אחרים שהרב ששון כינה "ספרות נבואית", היא מתן פרספקטיבה מקראית תלת-ממדית באמצעות לימוד אינטרטקסטים מרובים זה לצד זה.

הרב ששון גם לימד שכתיבה נבואית, כולל ספר תהלים, משתמשת במבנים ספרותיים מורכבים ובטכניקות ספרותיות ייחודיות. ספר זה יציג בפני הקוראים מבנים וטכניקות רבות כאלה. אלו עשויות להיות פשוטות, כמו השימוש במילות נושא בריכוז גבוה בתוך קטע, או מורכבות יותר, כמו בניית מבנה שירי של מזמור באופן שמדמה קטע מקראי קשור. בזכות השפעתו של הרב ששון, זכיתי לחוות את המורכבות המדהימה והעומק של הקומפוזיציה בכתיבה המקראית, אף שכל יום של לימוד מזכיר לי שאנו רק מגרדים את פני השטח.

בעוד שחלק מהטכניקות הספרותיות ניכרות בקלות בקריאה או בדקלום זהיר של הטקסט, אחרות עדינות בהרבה ומתגלות רק בניתוח מעמיק יותר. לדוגמה, מזמור עשוי להשתמש באליטרציה פשוטה או בהתייחסויות מפורשות לסיפורי מקרא, תכונות שלא נעלמו מעיניהם של פרשנים זהירים. עם זאת, מה שאנו מכנים "ספרות נבואית" מפגין גם תכונות רבות שעד כה לא הוכרו (או הוכרו רק באופן שטחי ביותר), וספר זה ישאף להציגן לקוראים סקרנים. חלק מתכונות אלה מבוססות על מבנים ספרותיים מדויקים, שבהם פרטים כמו אורך פסוק, מספר הפעמים שבהן מילה נושאית חוזרת או מספר המילים בין חזרות כאלה, הופכים לרכיבים חיוניים בניתוח.

אחת מתובנות המפתח של הרב ששון נוגעת למרכזיות הברית בין ה' וישראל בספרות המקראית. כהבטחה של בורא בלתי נתפס לשמור על קשר מתמשך עם האנושות, כשבועה הקושרת את ישראל לאלוהים ולמוסר שהוא מצווה, וכסמל של תקווה נצחית לכולם, משמונת הניצולים היחידים מהמבול ועד שארית יהודה מול ההסתערות הבבלית, הברית היא הגורם המאחד אותנו לאורך ההיסטוריה. היא דם החיים של עם ישראל. בין תזכורות אחרות לברית בטקסט המקראי, הרב ששון הפנה את תשומת ליבנו לשימוש בסמליות מספרית — במיוחד, מאורגנת סביב המספרים שמונה ושלוש-עשרה — כתכונה נפוצה בתורה, בנביאים ובכתובים. (יצוין כי סמליות מספרית זו היא טכניקה ספרותית, ואין לבלבלה או לקשרה עם "קודים תנ"כיים", נומרולוגיה, חישובי גימטריה או גישות אחרות הטוענות לחיזוי העתיד על סמך הטקסט המקראי.) תכונה זו, גם לאחר אלפי שנים של חקר המקרא, עדיין לא זכתה להכרה מצד קהל משמעותי של חוקרי מקרא.

בשנות השמונים המוקדמות פיתחתי מספר תוכנות מחשב לסיוע בגילוי ובהצגת חלק מהמאפיינים הספרותיים שתוארו לעיל. תוכנתי ("CompuCord"), שזכתה להכרה בכתב העת Hebrew Studies בזכות ההתקדמות החדשנית שלה באותה תקופה ויכולתה ככלי לימוד, אפשרה לי לבצע מגוון סוגי ניתוח חדשים. לדוגמה, היא איפשרה השוואות טקסטואליות, ניתוחי ריכוז של מונחים, חיפושים של מילים ייחודיות, שורשים, צורות פועל או מחרוזות בכל ספר מקראי או טווח טקסט מקראי, בניית מילונים עבור כל ספר מקראי או טווח טקסט מקראי, ניתוח סטטיסטי של תדירות כל צורה או כל הצורות של מילה, ואיתור קל של נקודות המרכז המדויקות של קטעים מקראיים. הדבר הוכח כבלתי יסולא בפז למחקריי.

האופי המשולב בקפידה של הטקסט המקראי והתחכום והדיוק המדהימים של חלק ממאפייניו המבניים צידקו לאורך הזמן גישה שמרנית ביותר במחקריי לגבי שלמות הטקסט המסורה. למעשה, שוב ושוב, ספר זה יחשוף כיצד תיקונים פזיזים הורסים מבנים פיוטיים שלמים. אמון בדורות של מסירה מדויקת מאפשר ניתוח פורה יותר של הטקסט מאשר גישה פילולוגית חופשית, שלעיתים קרובות משקפת פרספקטיבות לא שלמות של החוקרים על הקטעים הנדונים.

אולי התובנה המהפכנית ביותר של הרב ששון לגבי ספר תהלים הייתה מסקנתו שהוא נערך על ידי הנביא ירמיהו, כאשר רוב מזמוריו, אם לא כולם, נכתבו או נערכו בידו. הניתוחים הספרותיים הכלולים במחקר זה תומכים בקשר העמוק בין חייו וכתביו של ירמיהו לבין ספר תהלים ומחזקים את ההשערה שירמיהו הוא מחבר ספר תהלים כולו. בעוד שחלק מהקוראים עשויים למצוא טענה זו מפתיעה, שוב ושוב יראה מחקר זה כי זו ההסבר הטוב ביותר לנתונים, וכי הוא נושא פרי רב בחשיפת תת-טקסט והקשר, תוך הוספת עומק לסיפורים מקראיים אחרים המזוהים במפורש עם ירמיהו. תקוותי היא שהקוראים יעקבו בסבלנות אחר טיעוניי וישפטו את התזה הזו על פי מעלותיה בלבד, תוך מתן אפשרות לראיות המוצגות בשני הכרכים הללו לדבר בעד עצמן. ראוי לזכור שמלבד שאלות של מחברוּת, זיהויו של הרב ששון של כל היגיון עריכתי מאוחד בספר תהלים שימש מניע מרכזי למחקר זה. אף שמזמורים בודדים הם כמובן משמעותיים ברמה "תאית" כתפילות, קינות, שירות וכדומה העומדות בפני עצמן, הכרה ברציונל לסדרם ולארגונם פותחת עולמות חדשים של חקירה והבנה. הניתוח המוצג במחקר זה ידגים היגיון עריכתי מאוחד ומעמיק המהווה צעד משמעותי קדימה במחקר תהלים כשלעצמו, ללא קשר לעמדתו של הקורא בנושא המחברוּת.

במהלך לימודיי הסתייעתי בעבודות מחקר רלוונטיות שנעשו במסגרת חקר המקרא האקדמי. ספרות משנית זו התגלתה לעיתים קרובות כבעלת ערך רב להבנת הספרות המקראית, הקשרה הרחב יותר במזרח הקדום, הפילולוגיה השמית הרלוונטית, והבעיות שהקימו קשיים בפני פרשנים לאורך הדורות. עם זאת, לעיתים רחוקות מאוד נתקלתי במחקר ששואל את השאלות המעניינות ביותר שהעלה הרב ששון, קל וחומר משיב עליהן באופן משביע רצון. הנחות יסוד נפוצות בעולם האקדמיה — לדוגמה, שתהלים הוא אוסף שירה מפוצל מתרבויות עבריות שונות בזמנים ובמקומות שונים, או שטקסט המסורה מלא בשגיאות של סופרים — לעיתים קרובות מונעות מעורבות מלאה עם הטקסט שלפנינו כגוף ספרותי אחיד עם עקביות של רעיונות, ערכים וטכניקות ספרותיות החוצות את כולו. למשל, במקום שבו קורא שאינו כבול להנחות האקדמיה המודרניות נתקל בקושי — סתירה לכאורה בתוך נרטיב, שיר או הוראת חוק הנזקקת ליישוב — חוקרים רבים עשויים פשוט להניח ריבוי ידיים מחברים ועריכה חפוזה שאינה שואפת לאחדות. הקורא הראשון שואל שאלות מתוך הבנה שהטקסט הוא יחידה מאוחדת ומשמעותית, וייתכן שהוא יגיע למסקנות מעניינות לגבי המסר שהטקסט המתקבל, בשלמותו, מעביר כעת. לעומת זאת, חוקרים אקדמיים נוטים להתמודד עם אותן בעיות טקסטואליות במסגרת ההנחה שהטקסט המקראי הוא לא מושלם ורב-שכבתי.

על ידי גישה לספר תהלים כיחידה מאוחדת ודחיית גישות המניחות את קלקול הטקסט, אני מודה שמחקר זה מציב את עצמו מחוץ לזרם המרכזי האקדמי הנוכחי. יתרה מזאת, איני פוסל אפשרויות שעשויות להיראות "מתקדמות מדי" עבור תרבות עתיקה, אם הן מספקות הסברים משכנעים לתכונות טקסטואליות שאינן עשויות להיות מקריות בלבד. למרות שאיני חלק מהאקדמיה המקראית, עבודתי המוצגת במחקר זה רלוונטית הן לחוקרים והן לציבור הרחב. כל שאני מבקש מקוראיי, בין אם הם חלק מהאקדמיה, אנשי דת או קוראים משכילים, הוא לשפוט את מסקנותיי לא על פי התאמתן להנחות מוקדמות, אלא על פי ניתוח ספרותי משכנע. ללא קשר למניעים או להנחות מוקדמות, כל מי שמבקש ידע על המקרא יכול להפיק תועלת מחשיפה לטכניקות ספרותיות שלא נבדקו עד כה, אזכורים פנימיים במקרא ואינטרטקסטואליות, וכן פרשנויות חדשות למזמורים ולהקשרים ההיסטוריים שלהם.

עקרונות היסוד של פרשנות זו

כפי שמרמז הכותר, פרשנות זו כוללת יותר מהמזמורים הבודדים שהיא מנתחת; זו פרשנות למקרא באופן כללי, כשהספר תהלים מספק עדשת פרשנות לחייו ולשליחותו של הנביא ירמיהו, הבנתו את התורה, חוויותיו ותגובתו לחורבן ולגלות, ותפילותיו, רגשותיו, חששותיו ותקוותיו העמוקים ביותר. באופן כללי יותר, זוהי תצוגה כיצד קריאת תהלים יחד עם פרקי התורה והנביאים שהם מזכירים מספקת פרספקטיבה עשירה למי שלומד את המקרא כשלמות.

הנחת היסוד החדשנית של עבודה זו היא שישנו מסר כולל לספר תהלים: שהמצב הבלתי מתפקד שהביא לחורבן ירושלים ובסופו של דבר לגלות חייב להיחשף ולהתוקן. בעשורים האחרונים של תקופת הבית הראשון, מלכות יהודה והכהונה שלה (כמו גם הנהגותיה הלא רשמיות, הן הפוליטיות והן הרוחניות) היו רוויות בשחיתות. ירמיהו חיבר את ספר תהלים כדי לספק מבט פנימי, הנאמר דרך אישיותו של המשורר, על הנפילה המוסרית (ובסופו של דבר גם הפיזית) של עמו, ולהציע אמצעים להתמודד עם השחיתות והאסון כדי לבנות מחדש ולאפשר עתיד מלא תקווה ואפילו שמחה, תחת ברית בין ה' לישראל.

בנוסף, על ידי חלוקת תהלים לחמישה ספרים המקבילים לחמשת חומשי התורה, ירמיהו מספק תובנות עמוקות יותר לסיפורים ולחקיקה הכלולים בהם. ספר ראשון (תהלים א'-מ"א), בעודו מאיר סיפורים רבים בבראשית, כמו הבריאה, המבול וחורבן סדום, מספק גם את נקודת המבט האישית של המשורר, כפי שעושה ספר בראשית עבור האבות. הספר השני (תהלים מ"ב-ע"ב) מתמקד בכשלים המוסריים של המלוכה וסמכויות פוליטיות אחרות, תוך יצירת ניגוד מכוון לכניסת ההנהגה הנבואית הלאומית בספר שמות. הספר השלישי (תהלים ע"ג-פ"ט) חושף את כשלי הכהונה, במקביל לויקרא, שמפרט את תפקידיה של מוסד זה. לאחר הסיום האפל של הספר השלישי (המקביל בעצמו לקללות שבסוף ספר ויקרא), הספר הרביעי (תהלים צ'-קו') עוסק בהתקדמות מעבר לאסון, כפי שבמדבר מסופר על ההתקדמות הפיזית של בני ישראל. לבסוף, הספר החמישי (תהלים ק"ז-ק"נ) חוזר לנושאים רבים מהספרים הראשונים, כפי שדברים עושה לארבעת הספרים הראשונים של התורה. הספר החמישי גם מבטא את הפוטנציאל למחויבות חדשה לברית שתשיב את הצדק והתקווה, כפי שבספר דברים חידוש הברית של ישראל על סף הארץ המובטחת נועד לקבוע את הטון לחברה שיבנו בתוכה.

סיפור חייו של ירמיהו הוא של נביא שקיבל משימה מאת ה' לשבור מערכת רקובה ולנטוע את הזרעים לסדר חדש. כמו משה, הוא מראה היסוס וצניעות במשימתו, אך לאורך כל חייו הוא מקיים את מצוות ה' כנאמן למבוקשו. אין צורך לומר שמשימה שאפתנית כזו נגד הכוחות הממסדיים גרמה לירמיהו לזכות באויבים רבים ורבי כוח שרצו במותו או בהסרתו מעמדת השפעה. ספר ירמיהו מתאר כיצד עמד הנביא מול אתגרים אלה והמשיך בעקשנות במשימתו האלוהית למרות התנגדות עצומה, קשיים אישיים, ספקות תאולוגיים, לעג חברתי ואף אלימות.

ספר תהלים מספק הצצה עמוקה יותר למחשבתו ולליבו של ענק רוחני אמיץ זה, בעודו ניווט את עמו דרך קטסטרופה לאומית הרסנית — חורבן ירושלים וגלות עמה. ירמיהו קיבל ברית מורחבת מאת ה', שכללה תיקונים חיוניים להנחיות אשר התקלקלו על ידי תאוות הבצע של בעלי הכוח — מלכים, נביאים, כהנים ותומכיהם. תהלים נותן לנו את תפילותיו האישיות של הנביא שנצטווה אלוהית לשבור ולנתץ, ולאחר מכן לבנות ולנטוע. פעולתו של ירמיהו בבנייה ונטיעה לא הסתכמה בנאומים בעל-פה בלבד כלפי בני דורו, אלא גם ביצירת טקסטים יסודיים ליישור מחדש של הערכים והאתיקה של החברה העברית עם ברית ה' הנצחית. תפקידו לא הסתיים עם הגלות הסופית של שארית יהודה למצרים; במקום זאת, פעילויותיו הנבואיות המשיכו שם, ובמקום זה הבשילו תהליכי הבנייה והנטיעה שלו לכלל שלמות.

הבעיות שעמן התמודד ירמיהו הן תופעה אנדמית לחברה האנושית בכל התקופות. החזקים והמושחתים לעולם אינם מוותרים על כוחם בקלות. המנהיג המוסרי המתריס נגדם, אפילו אם הוא ממלא משימה שהטיל עליו ה', יפגוש בוודאות התנגדות חזקה. בגילוי תגובותיו האישיות לקשיים שעמם התמודד, ירמיהו מספק השראה וכוח רוחני לכל מי שייקח על עצמו את המשימה החשובה והקריטית של שיפור החברה והנהגתה. כאשר יש לנו את ירמיהו לשמש לנו דגם לחיקוי — כפי שהיה לו את האבות, משה, אליהו, אלישע ואחרים — אנו מקבלים השראה להמשיך במשימה המתמשכת והחשובה הזו.

האתגר של כל הדורות הוא הריסת הרקוב, עקירת המושחתים, ולאחר מכן בניית מבנים רוחניים יציבים על יסודות מוצקים ונטיעת זרעים חזקים באדמה פורייה. מי ייתן שלימוד תהלים, יחד עם כל הכתובים, יעניק השראה לאנשים אמיצים ליצור חברה צודקת. מי ייתן וכל הרואים עצמם כצאצאי אברהם (בין אם פיזית או רוחנית) יזכו להמשיך בדרכו "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית י"ח:י"ט).